פרש הברונזה

קדימון:

לננינגרד, רוסיה הקומוניסטית על סף מלחמת העולם השניה. טטיאנה נערה שכל הסובבים אותה רואים בה ילדה קטנה פוגשת באלכסנדר, קצין בצבא הרוסי. מרובע אהבה, מצור ומלחמה הם רק חלק מהקשיים איתם הזוג נאלץ להתמודד. האם ישרדו את המלחמה יחד? האם יצליחו לשרוד למרות פערי הגיל והמעמד החברתי בניהם? הספר לוקח תקופת זמן כך כך מורכבת והופך אותה ליצירה מדהימה שאי אפשר להפסיק לקרוא אותה

תקציר לספר:

הספר מתאר את חייה של טטיאנה, צעירה שחיה את החלום הקומוניסטי ברוסיה הסובייטית. טטיאנה עובדת בפס הייצור במפעל, גרה בבית עם הוריה, סבה וסבתה, וחולקת מיטה עם אחותה הגדולה דשה. חייה מוגדרים מראש – שידוך עם פועל כיאה למעמדה, גידול ילדים בבניין דיור עם הוריו של בעלה, וניהול חיים תואמים לאידיאולוגיה הסובייטית.

חייה משתנים באופן דרמטי כאשר היא נשלחת על ידי משפחתה לקנות מוצרי מזון לפני המלחמה. במקום זאת, היא עוצרת לקנות כדור גלידה, פעולה שנראית בעיני משפחתה כהתנהגות חסרת אחריות שמעידה על חוסר בגרות. אך בעיני אלכסנדר, העובר בדרך, זהו רגע של אהבה ממבט ראשון. הוא רואה בטטיאנה נערה שמסוגלת ליהנות מהרגעים הקטנים של החיים, מה שעומד בניגוד מוחלט לחינוך הסובייטי ששם דגש על חיי עמל ללא תענוגות.

אהבתם מתפתחת למרות התנגדות הסביבה, גם כאשר מלחמה ומצור מאיימים לפרק את הקשר ביניהם. משפחתה של טטיאנה לא שורדת את המצור על העיר, ואלכסנדר מצליח להוציא אותה מהעיר ולהוביל אותה לכפר שבו היא זוכה לחום ותמיכה שכה הייתה חסרה לה. 

בכפר, טטיאנה מתחזקת פיזית ונפשית, והיא פוגשת שוב את אלכסנדר. הפעם, הם מצליחים סוף סוף לממש את אהבתם. עם זאת, כאשר אלכסנדר חוזר לשדה הקרב, הם נפרדים שנית. טטיאנה, המלאה במסירות ואומץ, מגיעה להציל את אלכסנדר ולטפל בו. הספר מסתיים כשטטיאנה בטוחה שלא הצליחה להציל את אלכסנדר והוא נהרג.

טטיאנה מהגרת לארצות הברית, חסרת משפחה וחברים, כשהיא נושאת את בנו של אלכסנדר ברחמה. (לא לדאוג יש ספרי המשך!!!)

נקודות למחשבה:

 שם הספר:

פאולינה סיימונס נולדה ברוסיה והיא ומשפחתה היגרו לארצות הברית כשהייתה בת 10. הכתיבה שלה על החיים ברוסיה הקומוניסטית מדוייקים כל כך כי ככה חיה את שנותיה הראשונות בדיוק ככה. הפואמה "פרש הברונזה" מאת אלכסנדר פושקין, היא יצירה מרכזית בתרבות הרוסית ולא סתם פאולינה עושה בה שימוש. הפואמה מתארת את בנייתה של העיר סנט פטרסבורג, את פטר הגדול כבונה העיר ואת מאמצי האזרחים בתהליך זה.

חלק מרכזי בפואמה הוא המאבק בין הפרט למדינה, המיוצג על ידי דמותו של יבגני – אדם פשוט ומסכן שאיבד את אהובתו ב"סערה הגדולה". יבגני מאשים את אובדן אהובתו בשלטון ובפסל הברונזה שניצב במרכז העיר– סמל השלטון. הפואמה מציגה את המחיר האישי שהאזרח משלם עבור החזון הלאומי. הפסל מסמל את הכוח, ההיסטוריה והגאווה הלאומית, אך גם את האכזריות והאדישות של המדינה כלפי סבלו של הפרט.

כמו בפואמה ככה גם בספר,העלילה מספרת על העוצמה שבעיר- סמלי השלטון, הגנים והארמונות בהם הדמויות מסתובבות, אבל גם על המחיר הכבד שאזרחי העיר שילמו על היותם גרים בעיר בעלת חשיבות- המצור הקשה במהלך המלחמה.

הפסל פרש הברונזה שניצב עד היום בסנט פטרסבורג, מהווה סמל לחוזק ולעוצמה. במהלך מלחמת העולם השנייה, יצירות אומנות רבות הוצאו מהעיר, אך הפסל נותר, מוגן בעזרת שקי חול. הפסל ייצג במציאות וגם בעלילת הספר את החוסן של אזרחי העיר שלא נכנעו ללחצי הכיבוש הנאצי.

כוחה של האהבה

ישנם המון מחקרים המאששים את האמירה המפורסמת על כוחה המרפא של האהבה. אהבה לא רק ביטוי או רגש, היא כוח חזק ומעורר השראה, כוח שתורם תרומה משמעותית לבריאות ולאריכות ימים. העדויות לכך באות לידי ביטוי לא רק במצבם הפיזי של אנשים, אלא גם במצבם הנפשי. אנשים הזוכים להתבגר בזוגיות, מוצאים עצמם לרוב מאושרים יותר, עם רמות נמוכות יותר של דיכאון וחרדה. במקרה של טטיאנה ואלכסנדר, האהבה שלהם לא רק שהעניקה להם כוח להתמודד עם אתגרים בלתי רגילים, אלא גם הייתה מקור של השראה במצבים קיצוניים שנקלעו אליהם במהלך הספר.

טטיאנה, המלאה באמונה ובאהבה, חזרה כל לילה על שמו של אלכסנדר כמו תפילה, רק הביטוי של השם של אהובה היה מספיק חזק בשביל לשמור על תקווה בתקופות הקשות. 

באחד הרגעים הקשים בספר, אלכסנדר סוחב את טטיאנה במזחלת ממנה היא לא מצליחה להתרומם. אלכסנדר אומר לטטיאנה ברגע הזה בפעם הראשונה שהוא אוהב אותה והיא קמה מהמזחלת מתמלאת בכוחות.

כאשר דאשה על ערש דוואי, בדרכה למשאית שתוציא אותה מלנינגראד, היא מבינה כי אלכסנדר מעולם לא אהב אותה וכוחותיה נחלשים, לעומתה טטיאנה שורדת את המסע המפרך מתפללת לראות שוב את אהובה.

מעבר לכוח המנטלי שאהבה יכולה להעניק, ישנה גם חשיבות רבה להדדיות ולדאגה הפיזית זה לזה. טטיאנה, לדוגמה, שרדה את המצור בזכות מעמדו החברתי של אלכסנדר. מעמד זה אפשר לו לספק לה מזון, דבר שהיה כה חיוני להישרדותה. הדאגה ההדדית ביניהם הייתה לא רק רגשית אלא גם מעשית, היא הבטיחה את הישרדותה של טטיאנה שיכלה לקבל מעט מזון מאלכסנדר שקיבל קצבה גדולה יותר ממנה.

אהבה היא כוח רב עוצמה, והיא מזינה קשרים בצורה עמוקה ומורכבת, במיוחד כאשר מדובר באתגרים קשים. כמו בספר ככה גם בחיים, היא עשויה לספק לא רק אמצעים חומריים אלא תמיכה רגשית ואנרגיות רוחניות שיכולות לסייע בתקופות משבר.

השוני בין העיר לכפר

בהמון ספרים, המעבר מהעיר לכפר הוא אלמנט מרכזי שמקדם את הדמויות ואת העלילה. כך קורה גם בספר "פרש הברונזה", שבו המעבר מעיר לכפר לא רק משנה את הסביבה הפיזית אלא גם מציג את הניגודים העמוקים בין שני המונחים: העיר והכפר.

העיר, המייצגת קצב חיים מהיר, תשתיות מתקדמות, צפיפות לחץ.

 לעומת זאת, הכפר מציע חיים רגועים יותר, חיי קהילה חזקים, נופים וטבע. המעבר הזה לא רק מספק לדמויות מקום פיזי אחר, אלא גם חוויה רגשית חדשה.

בספר, טטאינה ואלכסנדר מצליחים לברוח ובכך להשתחרר מלחצי העיר. בכפר, הם מוצאים מקום שבו הם יכולים לממש את אהבתם בצורה חופשית וללא הפרעות. הם זוכים לפרטיות שלא הייתה להם בעיר, שם כל פרט בחייהם היה חשוף לעין הציבורית. בנוסף, הם נהנים משפע של אוכל ומים, והחיים כבר לא סובבים סביב דאגות הישרדותיות יותר.

הכפר, אינו רק מקום גיאוגרפי אלא סמל של חופש, אהבה וטבע. המעבר הזה ממחיש את האפשרות לשינוי ולצמיחה, גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית, ומדגיש את היתרונות של חיים פשוטים ומחוברים לעצמם ולסביבה.

הספר "פרש הברונזה" הוא אחד מסיפורי האהבה הסוחפים והמרגשים ביותר שקראתי, אך הוא טומן בחובו הרבה יותר מזה. מעבר לעלילה הרגשית והעמוקה, הספר מציע מבט מדויק על צורת החיים הסובייטית, תוך שהוא מתאר את המצור על העיר לנינגרד כפי שהיה באמת.

באמצעות התיאורים המפורטים והדיאלוגים המרגשים, הספר מצליח להציג את הקשיים, הכאב והאומץ של הדמויות, ובכך הוא הופך ליצירה עגולה ושלמה. כל רבד כזה מוסיף לתמונה הכוללת, ומעשיר את ההבנה של הקורא לגבי התקופה, החברה והמציאות הסובייטית. "פרש הברונזה" הוא לא רק סיפור אהבה אלא גם עדות היסטורית שמזמינה את הקוראים למסע אחרי אהבה, חופש וחיים חדשים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *