אלגנטיות של קיפוד

קדימון:

בבניין יוקרתי בפריז, חוקי המשחק ברורים: רנה, השוערת, נראית כבורה וחסרת שאיפות גבוהות, בעוד שהדיירים הם אליטיסטים עשירים ואינטלקטואלים. אך מתחת למטה הנורמות החברתיות והסטיגמות, התמונה שונה. רנה, למעשה, משכילה מאוד ולומדת דרך ספרים וסרטים בכל רגע פנוי, בעוד דיירי הבניין מתנסחים ומדברים ללא תוכן אמיתי. פאלומה, ילדה בבניין, רואה את האמת במבוגרים שסביבה ומרגישה שחייה חסרי תכלית. היא מחליטה לשים קץ לחייה ביום הולדתה ה-12, מתוך תחושת ריקנות וחוסר משמעות.

הכול משתנה כאשר דייר חדש עובר לבניין – מהלך חסר תקדים בבניין שבו הדירות עוברות מדור לדור בתוך אותה המשפחה. קאקורו אוזו, הפנסיונר היפני, מביא עמו סיפור חיים שונה, עם תובנות ורצון להכיר את עולמם הפנימי של האנשים סביבו. דרך קשריו עם רנה ופאלומה, הוא חושף צדדים נסתרים ושכבות נוספות של כל אחת מהן. קאקורו יאתגר את התפיסות המקובלות ויכניס אווירה חדשה לחייהן של רנה ופאלומה והבניין כולו.

ככל שהקשרים בין הדמויות מעמיקים, רנה ופאלומה מגלות תקווה ואת האפשרות לשנות את מציאות חייהן. קאקורו מסמל שינוי ומניע את הדמויות לתחייה מחדש. סיפורם מציג את הדרך שבה אנשים יכולים למצוא משמעות ושינוי, גם כאשר נדמה שהחיים נתקעו בקיפאון.

תקציר:

העלילה מתרחשת בבניין יוקרה בפריז ברחוב ג'רנל. רנה מישל היא שוערת הבניין מזה עשרים ושבע שנים. על פי מקצועה ומעמדה החברתי, ניתן היה לצפות שהיא חיה חיים חסרי תוכן, אך המצב הפוך: רנה מגדירה את עצמה כ"אוטודידקטית פרולרטרית"  ומצליחה לשמור על מעטה של שוערת בורה למרות הידע האינטלקטואלי הרחב שלה. היא נהנית מהיצירות הספרותיות, האמונות והקולנוע הקלאסיים, כשהמוכר ביותר ביניהם הוא "אנה קארנינה" מאת לב טולסטוי. רנה שומרת את הידע הזה לעצמה ולא חושפת אותו כלפי חוץ. חברתה הטובה היחידה היא מנואלה, מנקה שעובדת באחת הדירות בבניין ושהיגרה מפורטוגל לפני מספר שנים. מנואלה ורנה נפגשות כל יום לשתות תה ולאכול עוגיות, והיא הקשר הקרוב היחיד שיש לרנה.

במקביל לחיי רנה, מתגוררת בבניין ילדה בשם פאלומה, המאסה מהחיים עם משפחתה המלומדת, השוקעת בציפיות חברתיות וללא רגש אמיתי. היא מחליטה שביום הולדתה ה-12 תתאבד בעזרת כדורי נוגדי הדיכאון של אימה, לאחר שתשרוף את ביתה, כדי שאולי משפחתה תחוש רגש אמיתי בעקבות אובדן הרכוש והבת.

גורלן של השתיים נפגש כאשר דייר חדש עובר לבניין, קאקורו אוזו, פנסיונר יפני שרכש דירה בבניין. במפגש הראשון קאקורו שולח לרנה מתנה – עותק של "אנה קארנינה" ומזמין אותה לארוחת ערב בדירתו. לאחר התלבטויות רבות ושכנועים מצדה של מנואלה, שמביאה לרנה שמלה של לקוחה שמתה ממתפרה של חברתה, רנה נענית להזמנה. במהלך הארוחה, רנה מנסה לשמור על ריחוק ומקצועיות, אך כאשר היא הולכת לשירותים ומופתעת מהמוזיקה המתנגנת אחרי הדחת המים, היא נלחצת וקאקורו מרגיע את חששה שהרסה את השירותים היקרים. רנה וקאקורו צוחקים עד דמעות והקשר ביניהם מתהדק.

יום לאחר הערב המשותף עם קאקורו, פאלומה מגיעה לביתה של רנה. היא מגיעה לשם בעקבות אחותה- קולומב. קולומב ההפך הגמור מפאלומה, היא סטודנטית לפילוסופיה שמתיימרת להיות מורדת בעלת חשיבה מקורית אבל נופלת לכל הקלישאות המצופות מנערה במעמדה. היא שולחת את פאלומה לבקש מרנה שתביא לה משלוח בהמשך היום לאחר שרנה טרקה את הדלת בפניה. פאלומה ורנה שותות יחד תה ופאלומה מבקשת להגיע לדירתה לעתים תכופות יותר כדי לברוח ממשפחתה ולמצוא שקט. רנה מסכימה

כדי להתלבש כראוי לפגישה עם קאקורו, רנה לוקחת את השמלה הגנובה לניקוי יבש ומחליפה אותה בשמלה גנובה אחרת. רנה וקאקורו נפגשים שוב לערב סרט, שבו הם דנים ביצירות האומנות ומבדרים זה את זה. בסיום הערב קאקורו מציג לרנה את תמונת אשתו המנוחה, ורנה מרגישה שהקסם ביניהם מתפוגג. הבדלי המעמדות נעשים ברורים והיא מחליטה לקחת צעד אחורה.

באחד הימים, כשפאלומה מבקרת את רנה, קאקורו מגיע לביקור ומזמין את רנה לארוחה לכבוד יום הולדתו. רנה מסרבת וטורקת את הדלת בפני קאקורו. פאלומה המומה מהתנהגותה שואלת את רנה על הסיבה לכך. רנה חושפת בפניה סוד מהעבר: אחותה הגדולה והיפה ליזט, שעבדה כאומנת אצל עשירים, נכנסה להריון מאחד מאנשי המעמד הגבוה, התינוק מת בלידה וליזט חזרה לבית ההורים חסרת כל. רנה מאמינה שקשרים בין מעמדות שונים יסתיימו טראגית, אך פאלומה מחייה תקווה חדשה בהציעה לרנה לשנות את דעתה על קאקורו. 

קאקורו שולח לרנה שמלה ונעליים חדשות לכבוד הארוחה ומספק לה חוויה קולינרית יוקרתית. הוא משתף את רנה בכך ששמע על סיפור אחותה, ואומר לה שהם יכולים להיות כל דבר שירצו. רנה מתרגשת עד דמעות.

יום לאחר מכן, כאשר רנה הולכת לשוק, היא מצילה את חייו של קבצן בשם ז'ז'ן שכמעט נדרס למוות, אך סופגת את הפגיעה במקומו ונדרסת בעצמה. רנה עוזבת את העולם בתחושת שלמות, יודעת שהיא חיה את חייה כפי שרצתה. תחושת האבסורד שבתחילת הספר, על חוסר התכלית בחייה ובחיי העשירים בבניין, משתנה לתחושת תקווה שניתן לשנות גורלות בעולם, ושינוי כזה קורה כל יום.

פאלומה, המומה ממותה של רנה, מבינה את שטות רצונה להתאבד ומביאה את ההבטחה לחיות את החיים כפי שרנה הייתה רוצה.

נקודות למחשבה:

תרבות יפנית

תרבות יפן מציגה דינמיקה מעניינת של חדשנות ושימור מסורות, במיוחד כאשר משווים אותה לתרבות הצרפתית, שיש לה גם היסטוריה ארוכה ומורכבת. למרות השוני בין יפן והמערב, היא הצליחה להציג הישגים כלכליים וטכנולוגיים שמעמידים אותה בשורה אחת עם המדינות המערביות ואפילו לעקוף כמה מהן. המעצמה הטכנולוגית שהיא הפכה להיות לא מונע ממנה לשמור על תרבותה הייחודית, ששורשיה נעוצים באמונות ובערכים עתיקים. השוני בתרבות היפנית, לצד ההתאמה לתנאים מודרניים, מהווה את כוחה של יפן ומעורר עניין רב בתרבותה הייחודית.

התרבות היפנית מתאפיינת בהשתלבות של ישן וחדש. יפן שמרה על בידול ונתק במשך מאות שנים, פתחה את שעריה להשפעות זרות עם הזמן. גם היום יפן מאמצת חלקים מסוימים מהתרבות המערבית תוך שמירה על המסורת היפנית. הקשר בין יפן והמערב הוא דו-כיווני: המערב גם לומד מהתרבות היפנית ומאמץ אלמנטים ממנה. בין אם מדובר באומנות, אוכל או אורח חיים, רבים מהמערביים מנסים לסגל לעצמם נורמות מתוך התרבות היפנית.

הדוגמה הראשונה שעלתה לי לראש ברצון שלנו לאמץ את התרבות היפנית זה הטרנד החדש- סידור הבית בשיטת מארי קונדו. מארי קונדו, באמצעות שיטת הארגון שלה, "שיטת קונמארי", הצליחה להציג לעולם המערבי לא רק שיטה פרקטית לסידור ושיפור איכות החיים, אלא גם גישה פילוסופית המבוססת על עקרונות השינטו. שיטתה מדברת על הערכה לחפצים שמעוררים תחושות של שמחה ורוממות, ומשקפת את עקרונות השינטו המתמקדים בכוחם הרוחני של חפצים.

גם בספר אנו עדים לתגובות תושבי הבניין לקאקורו, דמות שהזרות שלה משאר הדיירים בבניין הופכת אותו למסקרנת ומעניינת על ידי כולם. קאקורו, בדמותו הייחודית, מייצג את התמצית של תרבות יפן המאופקת והמאוזנת, תוך שהוא מסרב להיכנע לתכתיבי החברה המערבית המודרנית. הוא מבשל את אוכליו בעצמו, נהנה מהשיחות עם ילדה בת 12 ושוערת הבניין, ומעביר את אורח חייו בצורה שמביאה לידי ביטוי את העקרונות היפניים של העצמיות, הפשטות ושחרור מתכתיבי החברה.

תרבות יפן, עם השפעותיה הישנות והחדשות, מציעה למערב הזדמנות להבין ולהעריך גישות חדשות לחיים גם בנושאים קטנים כמו ארגון הבית וטיפוח אישי. גם בבניין אפשר לראות את ההשפעה היפנית ברמות שונות: מההתלהבות של דיירי הבניין מהעיצוב היפני של דירתו של קאקורו, שתפסו אותו כ"טרנד" חולף, ועד להתעמקות של דמויות כמו פאלומה בשירה ובשפה היפנית שמחפשת להבין ולהעריך את העומק והמשמעות של התרבות היפנית מעבר לפן השטחי.

מרד הצעירים הפריוויליגיים

אם הייתי צריכה לדמיין את הצעירים האמריקאים הצועקים "אינטיפדה" מבלי לדעת את משמעות המילה, או קוראים לשחרור פלסטין מהנהר עד לים מבלי לדעת איזה ים ואיזה נהר מדובר, הייתי אומרת שהם נראים ונשמעים בדיוק כמו קולומב. צעירים שנמשכים לרעיונות מהפכניים מבלי להבין את העומק והמורכבות של הקונפליקטים שהם תומכים בהם.

קולומב, הסטודנטית לפילוסופיה שמנסה להציג את עצמה כ"מורדת", מדגימה תופעה דומה לזו של צעירים בקמפוסים המאמצים סיסמאות ריקות וטרנדים אופנתיים מבלי לחקור באמת את הבעיות המהותיות או להבין את ההשפעות האמיתיות של עמדותיהם. השאיפה להיראות מודעים וחדשניים מטילה צל על האותנטיות של הרעיונות והדעות שלהם.

קולומב, כמו הצעירים בקמפוסים, מדגישה את הקושי להבחין בין חיקוי שטחי לבין מחויבות אמיתית לעניין חשוב, ומראה את הצורך בהבנה מעמיקה יותר של הנושאים שבהם עוסקים.

מאז פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" ב-7 באוקטובר, התרחשו הפגנות המוניות רבות ברחבי העולם, בעד ונגד ישראל. במהלך ששת הימים הראשונים של המלחמה, 69% מההפגנות היו נגד ישראל, לעומת 31% בעד ישראל. מאז "יום הזעם" שהכריז עליו חמאס ב-13 באוקטובר, חלה עלייה משמעותית במספר ההפגנות נגד ישראל, שמייצגות כיום 95% מההפגנות, לעומת 5% בלבד בעד ישראל.

ההפגנות בעד פלסטין בארצות הברית בלבד הן כ-402 הפגנות, לעומת 182 הפגנות תמיכה, המספר הגבוה ביותר מכל מדינה אחרת. לאחר מכן גרמניה (62), צרפת (21) וקנדה (14).

ערכים דמוקרטיים כמו חופש הביטוי והזכות למחאה מנוצלים כדי להציג מגמה מטרידה. רבות מההפגנות נגד מדינת ישראל כוללות קריאות תמיכה ברצח יהודים, פגיעה בקהילות יהודיות והשמדת מדינת ישראל. ההצהרות באות לידי ביטוי גם במעשים ומתבטאות בגל של תקריות אנטישמיות שמזכירות ימים אפלים בהיסטוריה.

סקר שנערך על ידי עיתון ה-Wall Street Journal בקרב 250 סטודנטים בארצות הברית בדק את הידע של תומכי פלסטין בעובדות הקשורות לסכסוך הישראלי-פלסטיני. רק 47% מהסטודנטים שציינו את הסיסמה "From the river to the sea" ידעו לציין את הנהר והים המדוברים. בין התשובות היו הנילוס והפרת, הקריביים וים המלח. פחות מרבע מהסטודנטים ידעו מי היה יאסר ערפאת, וכאשר נשאלו על הסכמי אוסלו, יותר מרבע מהתומכים טוענים שלא נחתמו הסכמים כאלה מעולם.

בנושאים כמו התחממות גלובלית או טבעונות ברור לכולם שצריך ללמוד את הנושא לעומק על מנת לתמוך או להתנגד לעובדות המוצגות בפניך. אך כשמדובר בסכסוך הישראלי-פלסטיני, צעירים רבים מונעים מהרצון להיות חלק ממחאה על זכויות אדם, והתוצאה היא הזויה, כמו התופעה האחרונה "Queers for Palestine."

אסכם את מחשבותיי על המפגינים הפרו-פלסטינים במילותיה של פאלומה על אחותה קולומב: 

"מה שמפחיד אותי לא פעם אצל קולומב זאת ההתרשמות שהיא לא מרגישה כלום. כל רגש שקולומב מפגינה הוא כל כך משוחק, כל כך מזויף, שאני שואלת את עצמי אם היא מרגישה משהו בכלל. ולפעמים זה מפחיד אותי. אולי היא חולה מאוד, אולי היא מנסה בכל מחיר להרגיש משהו אמיתי, ואם ככה, היא עוד עלולה לעשות משהו מטורף."

שנדע ימים מוטרפים פחות

הספר "אלגנטיות של קיפוד" נגע בי ולקח לי כמה ימים עד שיכולתי לשחרר ולהמשיך לספר הבא. הדמויות בספר מרגישות כנות  ויוצאת דופן, כל אחת מהן מספרת סיפור פנימי ציני ומעניין ביחד. הסוף הטראגי והלא צפוי של הספר, מוסיף ממד נוסף של עומק ולמרות הסוף העצוב יש גם תחושה של השלמה. אני ממליצה על הספר בחום רב לכל מי שמחפש חוויית קריאה שעוברת בין פשטות לכובד, בין ציניות לתובנה מעמיקה, ומציעה נקודת מבט איך אנחנו מפרשים אנשים ומצבים בחיים שלנו

לקריאה נוספת:

מחקרים וסקרים על פרו פלסטינים בקמפוסים בארצות הברית:

https://www.wsj.com/articles/from-which-river-to-which-sea-anti-israel-protests-college-student-ignorance-a682463b

https://www.ajc.org/news/anti-israel-activists-on-campus-have-made-ignorance-a-virtue

תרבות יפן:

https://www.britannica.com/topic/Shinto/Political-and-social-roles

https://www.nytimes.com/2014/10/23/garden/home-organization-advice-from-marie-kondo.html?_r=0

https://japansociety.org/about

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *